האם בגידה היא עילה לגירושין?

בגידה של בן הזוג היא אחת הסיבות הנפוצות לגירושין. האם בגידה נחשבת עילה לגירושין בבית הדין הרבני? וכיצד בגידה משפיעה על חלוקת רכוש? על כך במאמר שלפניכם.

עילת גירושין – מהי

בני זוג יהודים המעוניינים להתגרש חייבים להתגרש בבית הדין הרבני. דיני נישואין וגירושין מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אשר פוסק על פי ההלכה והמסורת היהודית.

על פי ההלכה היהודית, אין לגרש אשה בניגוד לרצונה, אם לא מתקיימת ‘עילת גירושין’ מוצדקת. ישנה רשימה סגורה של עילות שבית הדין מקבל, ועצם הרצון להתגרש אינו מהווה עילה לגירושין.

בין העילות שמתקבלות בבית הדין: מום המונע קיום יחסי מין, סירוב לקיים יחסי מין, עקרות, אלימות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, ועוד.

בגידה של האשה נחשבת עילה לגירושין

עילה נוספת לגירושין היא בגידה של האשה. אשה שקיימה יחסי מין עם גבר אחר נחשבת ‘אשה שזינתה’, ומעשה זנות של אשה מהווה עילה לגירושין. משמעות הדבר היא כי בעלה יכול לתבוע גירושין בבית הדין ובית הדין יחייב את האשה להתגרש.

יצוין כי על פי ההלכה אשה ששכבה עם גבר אחר בעודה נשואה אסורה ‘לבעלה ולבועלה’. כלומר: אסור לה להישאר עם בעלה ואסור לה להינשא לגבר עמו בגדה.

מנגד, בגידה חד פעמית של גבר באשתו אינה מקיימת עילת גירושין. על פי ההלכה, גבר שבגד באשתו אינו מחויב לגרשה והוא רשאי להמשיך לחיות עימה, ומשום כך בית הדין לא יחייב את הגבר הבוגד להתגרש. עם זאת, כאשר מדובר בגבר שבגד כמה וכמה פעמים, בית הדין עשוי לחייב אותו להתגרש.

האם בגידה מהווה סיבה לסנקציה בחלוקת הרכוש?

חוק יחסי הממון קובע כי רכוש של בני זוג צריך להתחלק בצורה שוויונית. בחוק לא מופיעה הסתייגות בנוגע למקרה של בגידה. משום כך, בגידה של אחד מבני הזוג אינה אמורה להשפיע על אופן חלוקת הרכוש.

ואכן, בית המשפט לענייני משפחה פסק בכמה וכמה מקרים כי בגידה של אחד מבני הזוג, תהיה חמורה וכואבת ככל שתהיה, אינה סיבה לחלוקת רכוש בלתי שוויונית.

אולם גישתו של בית הדין הרבני שונה בתכלית. בית הדין רואה בחומרה רבה מקרה בו אשה בוגדת בבעלה, והוא עשוי להורות על חלוקה לא שוויונית של הרכוש, לטובת הבעל, במקרה בו אשתו בגדה בו.

כיצד בית הדין מוסמך לפסוק דבר כזה? הרי החוק לא מחלק בין מקרה רגיל למקרה של בגידה.

התשובה לכך נעוצה בסעיף 8 לחוק. סעיף 8 קובע כי במידה ובית המשפט או בית הדין סבורים שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, הם רשאים להורות על חלוקה לא שוויונית.

אם כן, בית הדין ובית המשפט חלוקים בשאלה האם בגידה מהווה נסיבה המצדיקה התערבות שיפוטית בחלוקת הרכוש. בית הדין הרבני רואה בחומרה מקרה של בגידה, ומשום כך הוא עשוי להורות על חלוקת רכוש לא שוויונית לרעת הבוגד. אולם בית המשפט מתייחס בסלחנות יחסית למקרה בגידה, ומשום כך הוא סבור כי בגידה איננה מהווה סיבה להתערבות בחלוקת הרכוש.

לסיכום

בגידה של אשה במהלך הנישואין מהווה עילה לגירושין. כאשר בעל תובע גירושין מאשתו בגלל בגידה, והבגידה הוכחה, בית הדין יחייב את בני הזוג להתגרש. מנגד, בגידה חד פעמית של הבעל אינה מהווה עילה לגירושין.

בנוגע לחלוקת הרכוש קיימים הבדלי גישות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין רואה מקרה של בגידה בחומרה רבה ועשוי להורות על חלוקה לא שוויונית של הרכוש לרעת הבוגד, ואילו בית המשפט פסק בכמה וכמה מקרים כי בגידה אינה מהווה סיבה להתערבות בחלוקת הרכוש.