הליך גירושין אזרחיים

‘גירושין אזרחיים’ אלו גירושין שאינם מתבצעים בבית הדין הרבני אלא בבית המשפט לענייני משפחה. מהם ההבדלים בין גירושין אזרחיים לגירושין רגילים? אלו בני זוג מתגרשים באמצעות גירושין אזרחיים? ומה בדיוק כולל הליך גירושין אזרחיים? על כך במאמר שלפניכם.

ההבדלים בין גירושין רגילים לגירושין אזרחיים

ההבדל הראשון בין גירושין רגילים, שמתבצעים בבית הדין הרבני, לבין גירושין אזרחיים, שמתבצעים בבית המשפט לענייני משפחה, הוא צורת הגירושין.

בעוד גירושין בבית הדיון הרבני מתבצעים על ידי ‘נתינת גט’ על פי ההלכה והמסורת היהודית, גירושין אזרחיים מתבצעים על ידי ‘התרת נישואין’, כלומר על ידי פסק דין אזרחי הקובע כי בני הזוג אינם נשואים עוד. בגירושין אזרחיים לא נדרש שום טקס מיוחד, אלא פסיקה של בית המשפט.

הבדל נוסף הוא הצורך ב’עילת גירושין’. בית הדין אינו מאפשר לבני זוג להתגרש ללא ‘עילת גירושין’, כלומר סיבה מיוחדת שתצדיק את הגירושין.

רשימת העילות הינה רשימה סגורה, ועצם הרצון של בני הזוג להתגרש אינו מהווה סיבה מספקת לגירושין. לעומת זאת, התרת נישואין אזרחית אינה דורשת שום עילה, ורצונם של בני הזוג להתגרש מהווה סיבה מספקת לגירושין.

בני זוג מעורבים מדתות שונות מתגרשים באמצעות גירושין אזרחיים

בני זוג יהודים במדינת ישראל צריכים להתגרש בבית הדין הרבני. גם אם נישואיהם היו נישואין אזרחיים, כגון שנישאו בחו”ל, עדיין גירושיהם צריכים להתבצע בבית הדין הרבני.

כמו כן, בני זוג מדת אחרת אשר יש לה בתי דין דתיים בישראל צריכים להתגרש בבית הדין של אותה דת. למשל, בני זוג דרוזים, מוסלמים או נוצרים [מעדה נוצרית שיש לה בית דין בישראל], צריכים להתגרש בבית הדין של דתם.

לעומת זאת, בני זוג מעורבים, כלומר שאחד מהם יהודי ואחד מהם בן דת אחרת או חסר דת, אינם צריכים ואינם יכולים להתגרש בבית הדין הרבני.

עליהם לגשת לבית המשפט לענייני משפחה בכדי לבצע ‘התרת נישואין’ אזרחית. בית המשפט יפנה לבית הדין הדתי של כל אחד מן הצדדים [אם ישנו כזה] בכדי לוודא שאין צורך בגירושין דתיים, ובמידה ויתברר שכך הדבר, יתיר את נישואיהם באמצעות פסק דין אזרחי.

הליך בקשה להתרת נישואין

בכדי לפתוח בהליך גירושין אזרחיים, יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה ‘בקשה להתרת נישואין’. כמו בגירושין רגילים, פתיחת ההליך יכולה להתבצע על ידי שני בני הזוג באמצעות בקשה בהסכמה להתרת נישואין, ויכולה להתבצע על ידי אחד מבני הזוג באמצעות תביעה להתרת נישואין.

בבקשה [או בתביעה] להתרת הנישואין יש לפרט את שמות בני הזוג, מספרי תעודת הזהות שלהם, מקום מגוריהם, העדה הדתית אליה הם משתייכים, תאריך נישואיהם ומקום נישואיהם. בנוסף, יש לציין את הרקע לגירושין ואת הנימוקים לבקשת [או לתביעת] התרת הנישואין.

יש לצרף לבקשה [או לתביעה] מסמכים המעידים על הנישואין של בני הזוג ומסמכים המעידים על דתו של כל אחד מבני הזוג. כמו כן, יש לצרף תצהירי עדות של קרובי משפחה המעידים אודות השתייכותם הדתית של הצדדים. זאת על מנת לאפשר לבית המשפט הדן בבקשה, לקבוע לאיזו ערכאה מסורה הסמכות לדון בהתרת הנישואין של בני הזוג.

התרת נישואין בבני זוג חד מיניים

ככלל, נישואין של בני זוג חד מיניים אינם מוכרים במדינת ישראל. אמנם הם זכאים להכרה כ’ידועים בציבור’ לעניין זכויות כלכליות מסוימות, אך לא ניתן לרשום אותם כנשואים. עם זאת, ישנו מקרה אחד בו ניתן לרשום בני זוג חד מיניים כנשואים.

בית המשפט העליון קבע בשנת 2006 כי בני זוג חד מיניים שנישאו במדינה המאפשרת נישואין חד מיניים, יירשמו במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות שלהם כנשואים.

אי לכך, בני זוג חד מיניים שנישאו בחו”ל במדינה המאפשרת זאת, ונרשמו כנשואים, יגישו בקשה להתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יורה למשרד הפנים לשנות את הרישום שלהם מנשואים לרווקים.